פסק-דין בתיק ע"פ 10121/09

השופטת ע' ארבל:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר וצ' צפת), אשר זיכה את המערער מעבירה של חטיפה לשם כליאה, והרשיע אותו בשורת עבירות חמורות, ביניהן אינוס, התעללות בקטין, כליאת שווא ועבירות סמים.

האישום

1.        נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) לחוק; תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק; התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג רישא לחוק; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק; חטיפה לשם כליאה, לפי סעיף 371 לחוק; כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; החזקת סמים מסוכנים, לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודה; והדחת קטין לסמים מסוכנים, לפי סעיף 21(1) לפקודה.

2.        על פי עובדות כתב האישום הכיר המערער, שהיה כבן 22 במועדים הרלוונטיים, את המתלוננת, קטינה כבת 15, והם החלו לבלות יחד, ללא שהיה ביניהם קשר רומנטי. המערער נתן למתלוננת במספר הזדמנויות סם מסוג חשיש והשניים השתמשו בו יחדיו. בתחילת חודש ינואר 2008 יצאו השניים לבלות במועדון, שם נתן המערער למתלוננת לשתות וודקה ולעשן חשיש. לפנות בוקר חזרו המערער והמתלוננת לביתו של המערער. המתלוננת, שלא חשה בטוב, רצתה לחזור לביתה אך המערער לא נתן לה ללכת, תקף אותה והיכה אותה בכל חלקי גופה. למחרת בצהריים חזרה המתלוננת על בקשתה לחזור הביתה, אך המערער נעל את דירתו ולקח את המפתח. כאשר אמרה שתצא דרך החלון שב המערער והיכה אותה בכל חלקי גופה. רק בשעת ערב נתן לה המערער לצאת לביתה לאחר שאיימה לצעוק לעזרה.

3.        בהזדמנות אחרת, בחודש פברואר 2008, התקשר המערער למתלוננת ולחץ עליה להגיע לביתו. כשראה אותה מגיעה מחלון ביתו, ירד למטה, לקח אותה בכוח לביתו, ושם הכריח אותה להשתמש בסמים מסוכנים שונים בניגוד לרצונה, תוך איומים שיפגע בה ובמשפחתה. בהזדמנויות שונות במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום נתן המערער למתלוננת סמים וכאשר סירבה לעשות שימוש בהם איים עליה כי יפגע בבני משפחתה, דבר שמנע ממנה לנתק את הקשר עימו.

4.        בחודש ינואר 2008, לאחר בילוי משותף במועדון, במהלכו שתתה המתלוננת משקה אלכוהולי והשתמשה בסמים מסוכנים שנתן לה המערער, שבו השניים לביתו של המערער. המערער הוריד את בגדי המתלוננת בכוח, השכיב אותה על המיטה, תפס את ידיה ובעל אותה למרות התנגדותה. המתלוננת לא קיימה יחסי מין קודם לכן ומעשיו של המערער גרמו לה לכאבים חזקים ולדימום. במועד אחר בו שהתה המתלוננת בבית המערער, נתן לה המערער כדורי סמים מסוכנים, ולאחר מכן לא איפשר לה ללכת לביתה וכלא אותה בביתו. לאחר מכן שב ואנס אותה. המתלוננת התנגדה ואיימה לפנות למשטרה, אך המערער איים עליה לבל תעשה כן. החל ממועד זה ועד ליום 28.2.08, במועדים שונים, אילץ המערער את המתלוננת באיומים להגיע לביתו, שם אנס אותה לאחר שנתן לה להשתמש בסמים מסוכנים שונים ובאלכוהול. הוא שב ואיים עליה שיפגע בה ובהוריה וישרוף את ביתה אם תספר על האירועים.

5.          בתאריך 28.2.08 אילץ המערער באיומים את המתלוננת להגיע לביתו, שם הוא ואחרים השתמשו בסמים. המערער סירב לתת למתלוננת לשוב לביתה, ובבוקר אילץ אותה לבלוע כדור סם שגרם למתלוננת לחוש ברע. למרות זאת לקח המערער את המתלוננת בניגוד לרצונה למקומות שונים באילת. לאחר שובם לביתו, ישנה המתלוננת ולאחר מכן ביקשה לשוב לביתה, אך אז שב המערער וכלא אותה בביתו. יום לאחר מכן, כשהיא עדיין כלואה, תקף המערער את המתלוננת ואיים עליה בסכין. בסופו של דבר המערער נרדם, והמתלוננת ניצלה את ההזדמנות לברוח מביתו. לאחר מכן התקשר המערער למתלוננת מספר פעמים ואיים שיפגע בה ובבני משפחתה.

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

6.        בית המשפט המחוזי סקר בהרחבה את גרסתה של המתלוננת, שלפיה היא הכירה את המערער כחצי שנה לפני הגשת התלונה, הם נהגו לבלות יחד, והמערער היה נותן לה אלכוהול וסמים. כן היה נותן לה סמים למכור לאחרים, דבר שלווה בכעס ובצעקות שלו עליה, נוכח סירובה לעשות כן. היא טענה כי הלכה אל המערער מאחר שהוא איים עליה ואף לא סיפרה על המתרחש למשפחתה, בגלל פחדה ממנו ושיקרה למשפחתה שהיא נמצאת אצל חברות. המתלוננת גרסה כי האירועים המרכזיים בכתב האישום, שכללו מעשי אינוס ומעשי אלימות, החלו כחודשיים לפני הגשת התלונה. היא סיפרה כי המערער היה נותן לה סמים כדי שהיא תהיה רגועה וכוח ההתנגדות שלה ייחלש, ואז היה אונס אותה. לאחר האירוע האחרון היא סיפרה על האירועים לידיד שלה ששכנע אותה לשתף בהם את אביה ואת מכרה שלה, ובסופו של דבר להתלונן במשטרה.

7.        כן סקר בית המשפט המחוזי את גרסתו של המערער: המערער הודה כי נמצאה בביתו תמונה של המתלוננת וכן כי נמצא סם מסוג חשיש בביתו, אך הכחיש כי הוא שייך לו וטען כי הוא לשימוש עצמי בלבד. עוד הוא הודה בעבירת איומים ביום הגשת התלונה בשיחות טלפון שערך עם המתלוננת, ואשר הוקלטו על ידי אביה של המתלוננת. המערער טען כי יסודה של התלונה בכך שהוא השאיל למתלוננת את הטלפון הנייד שלו. ביום הגשת התלונה התקשר אליה 7 פעמים ודרש ממנה להחזיר לו אותו, ועל כן טען כי היא פחדה כי הוא לחץ עליה. המערער סיפר כי הוא מכיר את המתלוננת חצי שנה והכחיש כי יצא איתה למועדונים. לדבריו, אמרה לו המתלוננת כי היא בת 16, והם רק היו יושבים בביתו וצוחקים. הוא הכחיש כי איים על המתלוננת, תקף אותה או כלא אותה, וכן הכחיש כי קיים איתה יחסי מין. עוד הכחיש כי נתן למתלוננת סמים והעיד כי ניסה להניאה מלהשתמש בסמים. הוא עצמו, כך טען, אינו משתמש בסמים. לטענתו, המתלוננת התלוננה נגדו כי התאהבה בו, ואילו הוא לא רצה שום קשר איתה ורצה להתנתק ממנה. המערער הכחיש עדויות של אחרים שטענו כי לקח את המתלוננת למסיבות ונתן לה סמים וכי היא חברה שלו. בחקירתו הנגדית אישר המערער כי מכשיר הטלפון הנייד שנתן למתלוננת אפשר שיחות יוצאות אליו בלבד.

8.        בית המשפט קמא מצא כי עדותה של המתלוננת מהימנה, קוהרנטית ומפורטת מאוד. אמנם נמצא כי קיימת סתירה מסוימת בדבריה לגבי מועד מקרה האונס הראשון, אך נקבע כי אין בכך כדי לפגוע בגרסתה. מדובר במתלוננת צעירה שפחדה מהחקירה הנגדית, והתבקשה להצליב בין דבריה בעדותה לבין הודעותיה במשטרה, ולפיכך קל היה להיתפס לבלבול ולאי-הבנה עקב ההתרגשות בעת החקירה הנגדית.

9.        לצד גרסתה המהימנה של המתלוננת, מצא בית המשפט חיזוקים שונים לעדותה. ראשית, סימני האלימות שנמצאו על צווארה של המתלוננת ועל יד ימין שלה ביום הגשת התלונה תאמו את גרסתה כי באותו יום השליך עליה המערער את טלפון המירס שלה והצמיד סכין לצווארה. כמו כן, המתלוננת ידעה לומר היכן מוחבאים הסמים בביתו של המערער, ואכן במקום עליו הצביעה נמצאו סמים בחיפוש שערכה המשטרה בבית המערער.

           עוד סקר בית המשפט עדויות התומכות בגרסתה של המתלוננת. כך, עדותה של גרסיאלה, מכרה של משפחתה, אשר הוזעקה על-ידי אביה של המתלוננת ביום הגשת התלונה. גרסיאלה העידה כי המתלוננת סיפרה לה שידיד תקף אותה ונגע בגופה, אם כי אמרה שהוא לא נגע בכוח. כן סיפרה שהוא נתן לה סמים, וכי הוא מאיים עליה ועל משפחתה. גרסיאלה ציינה כי במשטרה התביישה המתלוננת תחילה לספר על מעשי האונס בנוכחות אביה, ורק לאחר הודעתה הראשונה במשטרה סיפרה על כך להוריה. רק לאחר שיצא האב מחדר החקירות סיפרה המתלוננת על מעשי האונס ועל הסמים. עדות נוספת היתה של אביה של המתלוננת שסיפר כי ידע משך מספר חודשים מחברותיה של המתלוננת, שרה וג'נט, כי למתלוננת יש חבר שמכה אותה. עוד העיד כי ביום הגשת התלונה הגיעה המתלוננת בוכה, וכי ידיד שלה סיפר לו על הבעיות שיש למתלוננת עם המערער. בעת שהותם במשטרה התקשר המערער למתלוננת והאב הקליט שיחות אלו. חברתה של המתלוננת, שרה, העידה כי כחודשיים לפני הגשת התלונה סיפרה לה המתלוננת כי המערער הרביץ לה. היא אמרה שהיא לא רוצה לחזור אליו, ואכן הם נפרדו לזמן מה ואחר כך חזרו זה לזו. בית המשפט ציין כי דברים אלו תואמים את עדותה של המתלוננת, לפיה סיפרה לחברתה על אירוע המכות הראשון, אך לא על האונס ועל הסמים. שרה הוסיפה והעידה כי מאוחר יותר סיפרה לה המתלוננת גם על האונס ועל הסמים, אך היא אינה זוכרת אם זה היה לאחר הגשת התלונה במשטרה או לפניה. עוד העידה כי בחורה היתה מתקשרת אליה מדי פעם בשליחותו של המערער כדי לחפש את המתלוננת.

10.      באשר לגרסת המערער קבע בית המשפט המחוזי כי זו רצופה סתירות וטענות שקריות. טענתו כאילו הוא רצה לנתק קשר עם המתלוננת אינה מתיישבת עם הראיות התומכות דווקא בגרסת המתלוננת. בהקשר זה הזכיר בית המשפט את עדותה של שרה, חברתה של המתלוננת, לפיה המערער שלח אנשים להתקשר אליה לחפש את המתלוננת. כן העידה שרה כי באחת הפעמים הגיע המערער לביתה של שרה בלוויית שני אנשים, נכנס לבית כאילו היה שלו, ואמר למתלוננת לבוא איתו, מבלי לשאול לרצונה. המערער חיפש את המתלוננת בביתה של שרה פעם נוספת, אך היא לא היתה שם. שרה אף ראתה את המתלוננת עם המערער מספר פעמים ברחוב. כמו כן ציין בית המשפט כי המערער נתן למתלוננת מכשיר טלפון נייד המאפשר שיחות יוצאות רק אליו. נקבע כי טענתו כאילו ריחם עליה ולכן נתן לה את הטלפון אינה הגיונית, אלא הטלפון היווה אמצעי שליטה נוסף על המתלוננת.

11.      בית המשפט מצא סתירה נוספת בעדותו של המערער לפיה הוא עזב את אילת לחודשיים במהלך חצי השנה האחרונה שקדמה למעצרו ונסע לצפון, ובתקופה זו נהגה המתלוננת להתקשר אליו תדיר ולשאול מתי הוא חוזר. המתלוננת טענה כי המערער כלל לא עזב את אילת בחצי השנה האחרונה ונמצא כי גרסתה בעניין זה נתמכת בתלושי השכר של המערער, המוכיחים כי המערער עבד באופן רצוף וקיבל שכר בכל חודשי מחצית השנה האחרונה. כמו כן, בחקירתו בבית המשפט מסר המערער, בניגוד לגרסתו במשטרה, כי מזה שנה הוא נמצא באילת ולא נסע להוריו בצפון. בנוסף טען המערער כי מחצית משכר הדירה שלו שולמה על-ידי מעבידו, אך בית המשפט המחוזי קבע כי בתלושי השכר של המערער אין זכר להטבה כזו. עוד טען המערער כי חבריו חמודי ופירס התגוררו איתו בדירה אך בשבוע וחצי האחרונים עובר למעצרו. מנגד, טענה המתלוננת כי חבריו אלה של המערער גרו איתו בדירה וראו אותה שם, ופירס אף היה עד לאלימות כלפיה במקרה הראשון. כן מצא בית המשפט סתירה בדבריו של המערער כי הוא עובד 14 שעות ביממה והולך לישון מוקדם, בעוד שתלושי השכר מלמדים על עבודה של 8 שעות ביום בלבד, וכאשר המערער עצמו העיד כי הוא מורגל לבלות במועדונים.

12.      בית המשפט המחוזי ציין את השיחות שהוקלטו בין המערער למתלוננת ביום הגשת התלונה, בהן נשמע המערער משמיע איומים כלפי המתלוננת דומים באופיים לאיומים עליהם העידה המתלוננת. המערער הכחיש איומים אלו עד שעומת עם הקלטות, ואז טען כי היה עצבני וכי לא התכוון לאיים. בשיחות אלו יש תימוכין גם לאלימות הפיזית שהפעיל המערער כלפי המתלוננת, שכן הוא אינו מכחיש דבר כאשר המתלוננת שואלת אותו כיצד תדע שהוא לא ירביץ לה, אלא רק מבטיח כי לא ירביץ לה. נקבע כי טענתו כאילו איומים אלו הושמעו כלפיה רק בגלל שלא החזירה לו את הטלפון הנייד אינה הגיונית, וכי טענתו כי היה צריך בדחיפות את הטלפון בשל כוונתו לנסוע לצפון אינה מתיישבת עם ראיות אחרות.

13.      המערער טען בחקירתו כי המתלוננת לא היתה חברתו, וכי היתה לו חברה קבועה שהיתה אצלו 24 שעות ביממה. בעדותו שינה את גרסתו וטען כי היו לו ידיות מתחלפות וכן חברה קבועה. אף אחת מאלו, או מחבריו, לא הובאו מטעמו להעיד. בית המשפט מצא חיזוק לעדותה של המתלוננת כי המערער איים עליה בסכין גדול הנמצא בחדרו, בשתי סכינים שנמצאו בחדרו. טענתו של המערער כי המתלוננת הביאה את הסכינים לביתו במהלך החודש האחרון בשביל להפליל אותו נדחתה כמופרכת. כמו כן, נמצא כי טענתו זו סותרת את דבריו כי לא היה בקשר עם המתלוננת בחודשיים האחרונים והקשר חודש רק בשבועיים עובר למעצרו. חיזוק נוסף נמצא בתמונת המתלוננת שנמצאה בחדרו.

14.      בית המשפט קבע כי למתלוננת לא היה כל מניע להעליל על המערער ולא נמצאו סתירות מהותיות בגרסתה. עדותה והודעותיה היו מפורטות ביותר וכללו שמות של אנשים, שלו היה מדובר בעלילה היתה המתלוננת נמנעת מלציינם על מנת שלא יפריכו את גרסתה. גרסת המערער, לעומת זאת, נמצאה רצופת שקרים ובלתי-הגיונית.